מחקרים 29.06.2016

האם ADHD בילדות ובבגרות הן שתי תסמונות שונות?

שני מחקרים מאנגליה ומברזיל מצביעים על שוני מהותי, לצד הדמיון המתבקש, בין הפרעת קשב וריכוז שמתחילה בילדות וממשיכה אל תוך הבגרות ל ADHD עם התחלה מאוחרת

לקויות למידה (אילוסטרציה)
לקויות למידה (אילוסטרציה)

שני מחקרים חדשים ודעת עורכים אודות הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות בבוגרים צעירים פורסמו לאחרונה באתר של כתב העת JAMA Psychiatry.

  • מבוגרים צעירים רבים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז לא אובחנו בילדותם

חלק גדול מצעירים בני 18 עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות לא עמדו באמות המידה לאבחון ADHD בשום בדיקה או הערכה בילדותם, כך עולה ממחקרם של דר לואיס ארסנולט Louise Arseneault, Ph.D ועמיתיו מהמכללה המלכותית בלונדון.

67.5% (112 בני אדם) מ 166 מבוגרים צעירים עם הפרעת קשב וריכוז לא עמדו בקריטריוני האבחון של ADHD בשום הערכה במהלך שנות ילדותם והתבגרותם. ניתוחים שבוצעו על ידי החוקרים מצביעים על שכיחות נמוכה יותר של בעיות התנהגות מוחצנת (externalizing problems) ומנת משכל גבוהה יותר בילדות אצל נחקרים עם הפרעת קשב מאוחרת late-onset ADHD לעומת משתתפים עם הפרעת קשב מתמשכת- persistent ADHD.

עם זאת, בבגרות הצעירה נחקרים עם התחלה מאוחרת של ADHD חוו תסמינים וסבלו מליקוי תפקודי ושיעור מוגבר של הפרעות נפשיות במידה שקולה לנחקרים עם הפרעת ADHD מתמשכת.

החוקרים בחנו גם את הגורמים המנבאים המשכות או נסיגה של ADHD וכן השוו את רמות התפקוד של משתתפים עם ADHD מתמשך, ADHD מאוחר ונחקרים עם הפרעת קשב שנסוגה בבגרותם. הניתוח כלל 2,040 משתתפים ממחקר תאומים שנערך באנגליה וויילס.

בעוקבת התאומים אותרו 247 בני אדם שעמדו באמות המידה לאבחון ADHD בילדותם, 54 מהם (21.9%) הוסיפו לסבול מהפרעת הקשב גם בגיל 18. ADHD מתמשך נקשר לתסמינים רבים יותר בילדות, מנת משכל נמוכה יותר וליקוי תפקודי חמור יותר בגיל 18 במישורים האקדמיים, התעסוקתיים, החברתיים והמשפחתיים וכן שכיחות גבוהה יותר של הפרעת חרדה כללית, הפרעות התנהגות והתמכרות לקנביס. כל אלה בהשוואה לנחקרים שחוו נסיגה מהותית בתסמיני ADHD בבגרותם.

בין מגבלות המחקר המרכזיות מצוינת העובדה כי עיקר המידע האבחוני בנוגע ל ADHD בגיל 18 התקבל מדיווח עצמי של הנחקרים ולא מבדיקה מתוקפת, אם כי הנתונים הוצלבו עם עדויות של חברים, עמיתים ובני משפחה של משתתפי המחקר.

החוקרים מסכמים כי נדרשת עבודת מחקר נרחבת כדי להבין טוב יותר את טיב האי אחידות באוכלוסיית הבוגרים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. ניתן להניח כי ADHD שמתחיל בילדות ו ADHD שפורץ רק בבגרות המוקדמת משקפים גורמים ומנגנוני הפרעה שונים ולהבדלים צפויות להיות השלכות על כיווני המחקר וגישות הטיפול.

  • האם ADHD בילדות ובבגרות הן שתי תסמונות שונות?

במחקר נוסף, דר לואי אוגוסטו רודה Luis Augusto Rohde, M.D., Ph.D, מבית החולים פורטו אלגרה בברזיל, ועמיתיו, בחנו נתונים של 5,249 בני אדם שנולדו בברזיל בשנת 1993 והיו במעקב עד גיל 18-19. סטטוס ה ADHD של הנחקרים נבדק לראשונה בגיל 11 ובהמשך בגיל 18 או 19.

מהנתונים עולה כי 393 ילדים (8.9%) סבלו מ ADHD בגיל 11, ו 492 צעירים (12.2%) בגיל 18 או 19. לאחר ניפוי תחלואה נלווית המגלמת בתוכה את הפרעת הקשב שיעור ההמצאות של ADHD בקרב המבוגרים הצעירים ירד ל 6.3% (256 בני אדם).

מבין 393 הילדים עם הפרעת קשב וריכוז 60 (15.3%) המשיכו לסבול מההפרעה גם בבגרותם, 288 (73.3%) החלימו מההפרעה על פי הגדרותיה הקליניות בגיל 18-19 ו 45 (11.5%) אבדו למעקב. המספרים מגלמים שיעור המשכות של ADHD מהילדות אל הבגרות של 17.2%.

בקרב 492 הבוגרים הצעירים עם הפרעת קשב וריכוז, 60 (12.2%) סבלו מ ADHD בילדותם, מנגד 416 (84.6%) לא הציגו תסמיני הפרעת קשב וריכוז במהלך הילדות וההתבגרות ו 16 לא עברו אבחון בגיל 11.

מקרב 256 הצעירים עם ADHD טהור (ללא הפרעות נלוות) 29 (11.3%) סבלו מ ADHD בילדותם, 220 (85.9%) לא סבלו מההפרעה בילדות או ההתבגרות ושבעה (2.7%) לא עברו אבחון בגיל 11. המספרים מגלמים שיעור המצאות של 12.6% של הפרעת קשב וריכוז בילדות בקרב מבוגרים צעירים עם ADHD.

החוקרים מסכמים כי מעל הכל ממצאיהם אינם תומכים בתפיסה הרווחת כי הפרעת קשב וריכוז בגיל המבוגר היא בהכרח המשכה של הפרעת קשב וריכוז בילדות. סביר יותר כי מדובר בשתי תסמונות נבדלות בעלות קוי התפתחות שונים, כאשר ADHD מאוחר נפוץ הרבה יותר בקרב המבוגרים מאשר הפרעת קשב וריכוז שמתחילה בילדות וממשיכה אל תוך הבגרות. הן בעבודות המחקר והן בפרקטיקה הקלינית חשוב להבדיל בין הפרעת קשב וריכוז מוקדמת ומאוחרת, ומחקרים עתידיים צריכים לבחון האם לשתי ההפרעות מקור פתופיזיולוגי שונה, והבדלים בתגובה לטיפול ובפרוגנוזה.

דעת עורכים - האם הפרעת קשב וריכוז יכולה להתחיל במבוגרים?

דר סטפן פראון Stephen V. Faraone, Ph.D., ודר ג'וזף בידרמן Joseph Biederman, M.D כותבים:

בגליון האחרון של JAMA Psychiatry שני מחקרי אוכלוסיה אורכיים ונרחבים מברזיל ובריטניה מציעים שינוי פרדיגמה בגישתנו הנוכחית להפרעת קשב וריכוז ההיפראקטיביות. המסקנה הראשית המשותפת לשתי העבודות היא שהפרעת קשב וריכוז יכולה להתחיל בבגרות ולא מהווה בהכרח המשך של ההפרעה שהחלה בילדות, ויתרה מכך, יתכן מאוד ש ADHD שמתחיל בילדות שונה בתכלית מ ADHD שתחילתו בבגרות הצעירה ומדובר למעשה בשתי תסמונות נפרדות.

מבחינת צוותי המחקר השונים מדובר ב"קריאה לדגל" להתחיל ולהעמיק בהבנה של ADHD בגילאי הבגרות, לבחון כיצד ניתן להטמיע את גיל תחילת ההפרעה באמות המידה האבחוניות ולחקור את הקשר בין הפרעת קשב תת קלינית בילדות, ליקויים התפתחותיים אחרים ו ADHD בבגרות. הקריטריון הנוכחי של גיל תחילת ההפרעה לאבחון ADHD עשוי להתגלות כלא מדויק, על אף הראיות המחקריות עליהן הוא מבוסס, ניתן לקוות כי במחקרים הבאים יקבע האם, וכיצד, ניתן לעדכנו.

מקור:

PUBLIC RELEASE: 18-MAY-2016
ADHD in young adulthood examined in JAMA Psychiatry studies
THE JAMA NETWORK JOURNALS

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  היפראקטיביות,  ADHD,  הפרעת קשב בבגרות,  בעיות התנהגות מוחצנת,  הפרעות קשב וריכוז
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו