תסמונת אבל מוארך נרשמה כהפרעה ב-ICD11. הפרעה זו דומה להפרעת שכול מורכבת מתמשכת אשר נרשמה ב-DSM5. אף על פי שהפרעת אבל מוארכת במבוגרים מגיבה היטב לטיפול באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לא קיימות ראיות ליעילותה של התערבות טיפולית כזו בקרב ילדים ובני נוער.
עוד בעניין דומה
מטרתו של מחקר זה, שפורסם בכתב העת The American Journal of Psychiatry, היתה לבחון את ההשפעה של תכנית טיפול קוגניטיבי התנהגותי (עזרה קוגניטיבית התנהגותית לאבל) כטיפול לאבל מוארך בילדים ובני נוער בהשוואה לאפקטים הלא ישירים של טיפול תמיכתי.
במחקר השתתפו 134 ילדים ובני נוער עם הפרעת אבל מוארך (גיל ממוצע של 13.10 שנים, סטיית תקן 2.84). תקופת אבל ממוצעת של 37.79 חודשים קודמת לכניסה לניסוי (סטיית תקן של 36.23).
המשתתפים בניסוי שובצו באופן אקראי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי לאבל (n=74) ולטיפול תמיכתי (n=60).
בשני סוגי הטיפולים, נערכו תשע פגישות עם הילדים או בני הנוער וחמש פגישות עם ההורים או המטפלים. הילדים ובני הנוער ענו על שאלות בנוגע לאבל מוארך, דיכאון ותסמונת דחק פוסט טראומתית. ההורים או המטפלים של המשתתפים ענו על שאלות בנושא בעיות התנהגותיות בקרב הילדים או בני הנוער לפני הטיפול, לאחר הטיפול ומספר חודשים לאחר הטיפול (3,6 ו-12 חודשים לאחר הטיפול).
שני הטיפולים השיגו אפקטים בינוניים עד גדולים על הפרעת האבל המוארך ומרבית התוצאים האחרים שנבדקו. בהשוואה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי עם הטיפול התמיכתי, נמצא שהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הביא להפחתה ניכרת (משמעותית סטטית) בכל מדדי הסימפטומים של האבל המוארך לאחר הטיפול. בנוסף, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי היה מוצלח יותר בהקלה על דיכאון, תסמיני דחק פוסט טראומתי ובעיות מופנמות ב-6 ו-12 חודשים לאחר הטיפול.
ניתן לטפל בהצלחה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי בילדים הסובלים מאבל מוערך במסגרת הפרעת שכול מורכבת מתמשכת. טיפול קוגניטיבי התנהגותי הראה עליונות מבחינת אפקטים ארוכי טווח בהשוואה לטיפול תמיכתי. מחקר זה מדגיש את היתרונות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי בעבור ילדים הסובלים משכול מתמשך.
מקור: